זה תמיד מתחיל בכל מיני חישובים בראש: "טוב, השוקולד הזה באמת קטן, ויחסית למה שאכלתי היום זה כלום" – אני אומר לעצמי ובולע עוד שוקולד מהחפיסה על השולחן.
"עוד אחד כבר לא יעשה שום הבדל" אני ממלמל לעצמי בראש, 5 דקות מאוחר יותר ליד קערת השוקולד. "רק כמה עוגיות – זה לא יהרוס לי את הדיאטה, זה בקטנה" – הקולות בראש ממשיכים להיות משכנעים. וכך הלאה וכך הלאה, עוד מיני הצדקות לעוד אכילה, עוד נשנוש, עוד זלילה. יש לנו קולות בראש שמשכנעים אותנו שזה לא נורא כל כך בעצם – אנחנו סתם מגזימים ולא באמת אכלנו הרבה. ואז מנסים להיכנס לחולצה החגיגית משנה שעברה – והופ, היא לא נסגרת. ומגיע הקיץ – ובגד הים כבר קטן מידי ("התכווץ בכביסה" – אנחנו משתכנעים מאיזה תירוץ) איפשהו בפנים זה ברור – אבל ה"ברור" הזה קבור לנו עמוק בפנים ונוח לנו להתעלם ממנו. שוב אכלנו יותר מידי, שוב הגזמנו. אנחנו בונים לעצמנו מציאות אחרת וממשיכים לספר לעצמנו סיפורים בקשר לאוכל . אנחנו רגילים לספר לעצמנו סיפורים. וגם אני, לאורך הרבה שנים, המשכתי לספר לעצמי עוד אגדות ומעשיות: "עוגה אוורירית לא נחשב בספירת הקלוריות", "טוסט שורף את הקלוריות", "יש קיבה נפרדת לקינוחים", "לא משמינים מזה" ועוד הרבה משפטים כאלה, שחלקם נאמר כאילו בצחוק – אבל לא.... "מחקתי" מהזיכרון מאכלים מסוימים - פשוט שכנעתי את עצמי שזה לא קרה ולא אכלתי אותם. נהייתי "מדחיקן" מקצועי..... מי שנמצא בתהליך של ירידה במשקל "ולא סופר" חלק מהאוכל שהוא אוכל – אז ברור שהתהליך לא יעבוד לו (כמה פעמים זה קרה לי ....) ואז, המסקנה המתבקשת : "הדיאטה הזו לא שווה – לא עובדת" – אפשר לחזור לאכול "כרגיל", למה לסבול? למה להתייסר? לי הייתה מלחמה קטנה בראש. למה זה אף פעם לא מצליח לי? למה אני תמיד נשאר עם העודף משקל המיותר הזה? בתוך תוכי אני יודע את התשובה – אבל לא מוכן להודות אפילו בפני עצמי. אני משקר לעצמי בקשר לאוכל. אז כמה באמת אכלתם היום? כששואלים אלכוהוליסט בסוף היום כמה הוא שתה, אז בדרך התשובה שלו תהיה בין רבע לשליש מהכמות האמיתית . אותו דבר עם אוכל. אנחנו מדחיקים מהזיכרון ומהמודעות את מה שאנחנו לא רוצים לזכור שקרה ומפריע לנו ב"אג'נדה" שלנו, שאומרת שאנחנו עכשיו "מקפידים" ו"שומרים" על תזונה בריאה. המציאות התזונתית האמיתית אחרת . אז מה עושים ?
יש כלי, מאד פשוט, שאם תיישמו אותו במשך כמה שבועות, רובכם תצליחו להוריד יפה בכמויות האוכל שאתם אוכלים . והכלי הזה נקרא:
תיעוד.
תיעוד בזמן אמת של מה שאתם אוכלים.
תנאי מקדים לשימוש בכלי הזה זו כנות – כנות כלפי עצמכם קודם כל.
זאת אומרת, בתיעוד של מה שאתם אוכלים , אתם לא מחסירים פירור.
גם אם טעמתם עכשיו מהסירים במטבח – לרשום.
גם אם ליקקתם את הארטיק של הילד – לרשום.
חשוב מאד לרשום לא רק מה אכלתם, אלא גם כמויות. זה לא צריך להיות מדויק ברמת הגרם, אבל שייתן לכם מושג. אם תכתבו רק "אכלתי אורז" – אין לזה משמעות. אם תכתבו אכלתי שתי כפות אורז, או חצי צלחת אורז – זה משמעותי והראש יבין את זה.
כן, אל תשכחו לרשום גם את הפעם השנייה והשלישית שאתם מעמיסים על הצלחת – בסופו של דבר כל האוכל מגיע לבטן שלנו, גם אם עצמנו עיניים כשאכלנו או אכלנו בחושך.
שתיה שמכילה ערך קלורי זה אוכל לכל דבר. אגב הדחקות – גם כאן הרבה מאד אנשים "שותים" את הארוחה שלהם ומבחינתם "זה לא נחשב". חוץ ממים, או מקפה\תה ללא ממתיקים (גם לא מלאכותי) וללא תוספות חלב – יש לרשום הכול:
"לא אכלתי כלום מהבוקר, רק שתיתי 3 כוסות קפה הפוך".
תבדקו כמה פחמימות וקלוריות יש בקפה הפוך.....
איך כותבים ?
קודם כל בזמן אמת. זאת אומרת מיד בתום האכילה\ארוחה\נשנוש -תרשמו.
אל תחכו לערב, לסוף היום, כדי להיזכר כמה עוגיות אכלתם ליד הקפה כשנכנסתם הביתה אחרי העבודה, וכמה פרוסות עוגה שוכבות לכם בבטן אחרי היום הולדת של רותי מהנהלת חשבונות...
(זוכרים את האלכוהוליסט ממקודם, אז גם הוא לא זכר הכול).
אפשר לכתוב במחברת, יומן, בטלפון : ב notes או בווצאפ (קבוצה עם עצמכם).
מי שבאמת רוצה לעלות ליגה – שימצא לעצמו שותף מחויבות כלשהו, או מישהו שעושה תהליך זהה, תפתחו ביניכם קבוצת ווצאפ ייחודית לנושא – ותדווחו אחד לשני מה אכלתם, כמה ומתי .
יש גם כמה אפליקציות שיכולות לעזור ברישום ומתזכרות אתכם לבצע את הרישום אחרי הארוחות:
"יומן אוכל" ,"Mybite" , "Samsung Health" ועוד הרבה .
ותזכרו : הכי חשוב כנות – כנות קודם כל עם עצמכם . לרשום את הכול ולא לפספס שום ביס ושום מאכל.
עצם העלאת האכילה למודעות, יגרום לכם לא להדחיק, לא "לקבור" את האכילה הזו אי שם במגירת "זה לא קרה" במוח .
לא תוכלו להתעלם מזה.
רוב אלה שיירשמו באמת מה הם אוכלים – ימצאו שתוך מספר ימים , הם אוכלים פחות.
ובכלל לא משנה מה אתם אוכלים.
מי שיתמיד ברישום הזה מספר שבועות – יראה שינוי משמעותי בהרגלי האכילה שלו.
אשמח לשמוע תובנות ממי שניסה את הכלי הזה.
והיום, היום אני כבר לא מדחיק, ולא מסתיר מעצמי אכילה ולא "שוכח" מה אכלתי כדי לא לפגוע "מטרות" שלי.
הפסקתי לשקר לעצמי – אני אוכל כשאני רעב, אני בוחר מה לאכול מתוך מודעות ולא תוך כדי הדחקה.
כשמפסיקים לשקר לעצמנו ולהדחיק, מרגישים הקלה. הקלה עצומה מהמלחמה הזו במחשבות שלנו.
שלכם,
עמית
מנטור לאורח חיים בריא
אם זה נגע בכם, ואתם מעוניינים לעבור תהליך דומה בעצמכם, מוזמנים לשיחת היכרות ללא עלות.
השאירו פרטים
#שחרורלחיים #בריאותזהערך
#גרעוןקלורי #הרזיה #תזונה #הרזיהבקלות #הרזיהדרךהראש #תזונהטבעית #שינויהתנהגותי #גוףונפש #ירידהבמשקל #לרדתבמשקל #ירידהקלהבמשקל #להקשיבלגוף #ללאגלוטן #sugarfree #ללאסוכר #דיאטה #בריאותטבעית #אורחחייםבריא